תנ"ך על הפרק - שמואל א כה - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א כה

257 / 929
היום

הפרק

וַיָּ֣מָת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ־ל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃וְאִ֨ישׁ בְּמָע֜וֹן וּמַעֲשֵׂ֣הוּ בַכַּרְמֶ֗ל וְהָאִישׁ֙ גָּד֣וֹל מְאֹ֔ד וְל֛וֹ צֹ֥אן שְׁלֹֽשֶׁת־אֲלָפִ֖ים וְאֶ֣לֶף עִזִּ֑ים וַיְהִ֛י בִּגְזֹ֥ז אֶת־צֹאנ֖וֹ בַּכַּרְמֶֽל׃וְשֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ נָבָ֔ל וְשֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ אֲבִגָ֑יִל וְהָאִשָּׁ֤ה טֽוֹבַת־שֶׂ֙כֶל֙ וִ֣יפַת תֹּ֔אַר וְהָאִ֥ישׁ קָשֶׁ֛ה וְרַ֥ע מַעֲלָלִ֖ים וְה֥וּאכלבוכָלִבִּֽי׃וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִ֖ד בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־גֹזֵ֥ז נָבָ֖ל אֶת־צֹאנֽוֹ׃וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַנְּעָרִ֗ים עֲל֤וּ כַרְמֶ֙לָה֙ וּבָאתֶ֣ם אֶל־נָבָ֔ל וּשְׁאֶלְתֶּם־ל֥וֹ בִשְׁמִ֖י לְשָׁלֽוֹם׃וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃וְעַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י גֹזְזִ֖ים לָ֑ךְ עַתָּ֗ה הָרֹעִ֤ים אֲשֶׁר־לְךָ֙ הָי֣וּ עִמָּ֔נוּ לֹ֣א הֶכְלַמְנ֗וּם וְלֹֽא־נִפְקַ֤ד לָהֶם֙ מְא֔וּמָה כָּל־יְמֵ֖י הֱיוֹתָ֥ם בַּכַּרְמֶֽל׃שְׁאַ֨ל אֶת־נְעָרֶ֜יךָ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֗ךְ וְיִמְצְא֨וּ הַנְּעָרִ֥ים חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי־עַל־י֥וֹם ט֖וֹב בָּ֑נוּ תְּנָה־נָּ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֤א יָֽדְךָ֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבִנְךָ֖ לְדָוִֽד׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל־נָבָ֛ל כְּכָל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד וַיָּנֽוּחוּ׃וַיַּ֨עַן נָבָ֜ל אֶת־עַבְדֵ֤י דָוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י דָוִ֖ד וּמִ֣י בֶן־יִשָׁ֑י הַיּוֹם֙ רַבּ֣וּ עֲבָדִ֔ים הַמִּתְפָּ֣רְצִ֔ים אִ֖ישׁ מִפְּנֵ֥י אֲדֹנָֽיו׃וְלָקַחְתִּ֤י אֶת־לַחְמִי֙ וְאֶת־מֵימַ֔י וְאֵת֙ טִבְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר טָבַ֖חְתִּי לְגֹֽזְזָ֑י וְנָֽתַתִּי֙ לַֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אֵ֥י מִזֶּ֖ה הֵֽמָּה׃וַיַּהַפְכ֥וּ נַעֲרֵֽי־דָוִ֖ד לְדַרְכָּ֑ם וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ כְּכֹ֖ל הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֗וֹ וַֽיַּחְגְּרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֔וֹ וַיַּחְגֹּ֥ר גַּם־דָּוִ֖ד אֶת־חַרְבּ֑וֹ וַֽיַּעֲל֣וּ ׀ אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד כְּאַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֔ישׁ וּמָאתַ֖יִם יָשְׁב֥וּ עַל־הַכֵּלִֽים׃וְלַאֲבִיגַ֙יִל֙ אֵ֣שֶׁת נָבָ֔ל הִגִּ֧יד נַֽעַר־אֶחָ֛ד מֵהַנְּעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה שָׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֧ים ׀ מֵֽהַמִּדְבָּ֛ר לְבָרֵ֥ךְ אֶת־אֲדֹנֵ֖ינוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם׃וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים טֹבִ֥ים לָ֖נוּ מְאֹ֑ד וְלֹ֤א הָכְלַ֙מְנוּ֙ וְלֹֽא־פָקַ֣דְנוּ מְא֔וּמָה כָּל־יְמֵי֙ הִתְהַלַּ֣כְנוּ אִתָּ֔ם בִּֽהְיוֹתֵ֖נוּ בַּשָּׂדֶֽה׃חוֹמָה֙ הָי֣וּ עָלֵ֔ינוּ גַּם־לַ֖יְלָה גַּם־יוֹמָ֑ם כָּל־יְמֵ֛י הֱיוֹתֵ֥נוּ עִמָּ֖ם רֹעִ֥ים הַצֹּֽאן׃וְעַתָּ֗ה דְּעִ֤י וּרְאִי֙ מַֽה־תַּעֲשִׂ֔י כִּֽי־כָלְתָ֧ה הָרָעָ֛ה אֶל־אֲדֹנֵ֖ינוּ וְעַ֣ל כָּל־בֵּית֑וֹ וְהוּא֙ בֶּן־בְּלִיַּ֔עַל מִדַּבֵּ֖ר אֵלָֽיו׃וַתְּמַהֵ֣ראבוגילאֲבִיגַ֡יִלוַתִּקַּח֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּשְׁנַ֣יִם נִבְלֵי־יַ֗יִן וְחָמֵ֨שׁ צֹ֤אןעשוותעֲשׂוּיֹת֙וְחָמֵ֤שׁ סְאִים֙ קָלִ֔י וּמֵאָ֥ה צִמֻּקִ֖ים וּמָאתַ֣יִם דְּבֵלִ֑ים וַתָּ֖שֶׂם עַל־הַחֲמֹרִֽים׃וַתֹּ֤אמֶר לִנְעָרֶ֙יהָ֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י הִנְנִ֖י אַחֲרֵיכֶ֣ם בָּאָ֑ה וּלְאִישָׁ֥הּ נָבָ֖ל לֹ֥א הִגִּֽידָה׃וְהָיָ֞ה הִ֣יא ׀ רֹכֶ֣בֶת עַֽל־הַחֲמ֗וֹר וְיֹרֶ֙דֶת֙ בְּסֵ֣תֶר הָהָ֔ר וְהִנֵּ֤ה דָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו יֹרְדִ֖ים לִקְרָאתָ֑הּ וַתִּפְגֹּ֖שׁ אֹתָֽם׃וְדָוִ֣ד אָמַ֗ר אַךְ֩ לַשֶּׁ֨קֶר שָׁמַ֜רְתִּי אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר לָזֶה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְלֹא־נִפְקַ֥ד מִכָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ מְא֑וּמָה וַיָּֽשֶׁב־לִ֥י רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה׃כֹּה־יַעֲשֶׂ֧ה אֱלֹהִ֛ים לְאֹיְבֵ֥י דָוִ֖ד וְכֹ֣ה יֹסִ֑יף אִם־אַשְׁאִ֧יר מִכָּל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ עַד־הַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר׃וַתֵּ֤רֶא אֲבִיגַ֙יִל֙ אֶת־דָּוִ֔ד וַתְּמַהֵ֕ר וַתֵּ֖רֶד מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַתִּפֹּ֞ל לְאַפֵּ֤י דָוִד֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרֶץ׃וַתִּפֹּל֙ עַל־רַגְלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר בִּי־אֲנִ֥י אֲדֹנִ֖י הֶֽעָוֺ֑ן וּֽתְדַבֶּר־נָ֤א אֲמָֽתְךָ֙ בְּאָזְנֶ֔יךָ וּשְׁמַ֕ע אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲמָתֶֽךָ׃אַל־נָ֣א יָשִׂ֣ים אֲדֹנִ֣י ׀ אֶת־לִבּ֡וֹ אֶל־אִישׁ֩ הַבְּלִיַּ֨עַל הַזֶּ֜ה עַל־נָבָ֗ל כִּ֤י כִשְׁמוֹ֙ כֶּן־ה֔וּא נָבָ֣ל שְׁמ֔וֹ וּנְבָלָ֖ה עִמּ֑וֹ וַֽאֲנִי֙ אֲמָ֣תְךָ֔ לֹ֥א רָאִ֛יתִי אֶת־נַעֲרֵ֥י אֲדֹנִ֖י אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְתָּ׃וְעַתָּ֣ה אֲדֹנִ֗י חַי־יְהוָ֤ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֙ אֲשֶׁ֨ר מְנָעֲךָ֤ יְהוָה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהוֹשֵׁ֥עַ יָדְךָ֖ לָ֑ךְ וְעַתָּ֗ה יִֽהְי֤וּ כְנָבָל֙ אֹיְבֶ֔יךָ וְהַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶל־אֲדֹנִ֖י רָעָֽה׃וְעַתָּה֙ הַבְּרָכָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־הֵבִ֥יא שִׁפְחָתְךָ֖ לַֽאדֹנִ֑י וְנִתְּנָה֙ לַנְּעָרִ֔ים הַמִּֽתְהַלְּכִ֖ים בְּרַגְלֵ֥י אֲדֹנִֽי׃שָׂ֥א נָ֖א לְפֶ֣שַׁע אֲמָתֶ֑ךָ כִּ֣י עָשֹֽׂה־יַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לַֽאדֹנִ֜י בַּ֣יִת נֶאֱמָ֗ן כִּי־מִלְחֲמ֤וֹת יְהוָה֙ אֲדֹנִ֣י נִלְחָ֔ם וְרָעָ֛ה לֹא־תִמָּצֵ֥א בְךָ֖ מִיָּמֶֽיךָ׃וַיָּ֤קָם אָדָם֙ לִרְדָפְךָ֔ וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְֽהָיְתָה֩ נֶ֨פֶשׁ אֲדֹנִ֜י צְרוּרָ֣ה ׀ בִּצְר֣וֹר הַחַיִּ֗ים אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ אֹיְבֶ֙יךָ֙ יְקַלְּעֶ֔נָּה בְּת֖וֹךְ כַּ֥ף הַקָּֽלַע׃וְהָיָ֗ה כִּֽי־יַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֶת־הַטּוֹבָ֖ה עָלֶ֑יךָ וְצִוְּךָ֥ לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃וְלֹ֣א תִהְיֶ֣ה זֹ֣את ׀ לְךָ֡ לְפוּקָה֩ וּלְמִכְשׁ֨וֹל לֵ֜ב לַאדֹנִ֗י וְלִשְׁפָּךְ־דָּם֙ חִנָּ֔ם וּלְהוֹשִׁ֥יעַ אֲדֹנִ֖י ל֑וֹ וְהֵיטִ֤ב יְהוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י וְזָכַרְתָּ֖ אֶת־אֲמָתֶֽךָ׃וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖ד לַאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֧ר שְׁלָחֵ֛ךְ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לִקְרָאתִֽי׃וּבָר֥וּךְ טַעְמֵ֖ךְ וּבְרוּכָ֣ה אָ֑תְּ אֲשֶׁ֨ר כְּלִתִ֜נִי הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהֹשֵׁ֥עַ יָדִ֖י לִֽי׃וְאוּלָ֗ם חַי־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר מְנָעַ֔נִי מֵהָרַ֖ע אֹתָ֑ךְ כִּ֣י ׀ לוּלֵ֣י מִהַ֗רְתְּותבאתיוַתָּבֹאת֙לִקְרָאתִ֔י כִּ֣י אִם־נוֹתַ֧ר לְנָבָ֛ל עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר׃וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ מִיָּדָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵבִ֖יאָה ל֑וֹ וְלָ֣הּ אָמַ֗ר עֲלִ֤י לְשָׁלוֹם֙ לְבֵיתֵ֔ךְ רְאִי֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקוֹלֵ֔ךְ וָאֶשָּׂ֖א פָּנָֽיִךְ׃וַתָּבֹ֣א אֲבִיגַ֣יִל ׀ אֶל־נָבָ֡ל וְהִנֵּה־לוֹ֩ מִשְׁתֶּ֨ה בְּבֵית֜וֹ כְּמִשְׁתֵּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ וְלֵ֤ב נָבָל֙ ט֣וֹב עָלָ֔יו וְה֥וּא שִׁכֹּ֖ר עַד־מְאֹ֑ד וְלֹֽא־הִגִּ֣ידָה לּ֗וֹ דָּבָ֥ר קָטֹ֛ן וְגָד֖וֹל עַד־א֥וֹר הַבֹּֽקֶר׃וַיְהִ֣י בַבֹּ֗קֶר בְּצֵ֤את הַיַּ֙יִן֙ מִנָּבָ֔ל וַתַּגֶּד־ל֣וֹ אִשְׁתּ֔וֹ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּ֤מָת לִבּוֹ֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וְה֖וּא הָיָ֥ה לְאָֽבֶן׃וַיְהִ֖י כַּעֲשֶׂ֣רֶת הַיָּמִ֑ים וַיִּגֹּ֧ף יְהוָ֛ה אֶת־נָבָ֖ל וַיָּמֹֽת׃וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִד֮ כִּ֣י מֵ֣ת נָבָל֒ וַיֹּ֡אמֶר בָּר֣וּךְ יְהוָ֡ה אֲשֶׁ֣ר רָב֩ אֶת־רִ֨יב חֶרְפָּתִ֜י מִיַּ֣ד נָבָ֗ל וְאֶת־עַבְדּוֹ֙ חָשַׂ֣ךְ מֵֽרָעָ֔ה וְאֵת֙ רָעַ֣ת נָבָ֔ל הֵשִׁ֥יב יְהוָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ וַיְדַבֵּ֣ר בַּאֲבִיגַ֔יִל לְקַחְתָּ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיָּבֹ֜אוּ עַבְדֵ֥י דָוִ֛ד אֶל־אֲבִיגַ֖יִל הַכַּרְמֶ֑לָה וַיְדַבְּר֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר דָּוִד֙ שְׁלָחָ֣נוּ אֵלַ֔יִךְ לְקַחְתֵּ֥ךְ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַתָּ֕קָם וַתִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה אֲמָֽתְךָ֙ לְשִׁפְחָ֔ה לִרְחֹ֕ץ רַגְלֵ֖י עַבְדֵ֥י אֲדֹנִֽי׃וַתְּמַהֵ֞ר וַתָּ֣קָם אֲבִיגַ֗יִל וַתִּרְכַּב֙ עַֽל־הַחֲמ֔וֹר וְחָמֵשׁ֙ נַעֲרֹתֶ֔יהָ הַהֹלְכ֖וֹת לְרַגְלָ֑הּ וַתֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ מַלְאֲכֵ֣י דָוִ֔ד וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃וְאֶת־אֲחִינֹ֛עַם לָקַ֥ח דָּוִ֖ד מִֽיִּזְרְעֶ֑אל וַתִּהְיֶ֛יןָ גַּֽם־שְׁתֵּיהֶ֥ן ל֖וֹ לְנָשִֽׁים׃וְשָׁא֗וּל נָתַ֛ן אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד לְפַלְטִ֥י בֶן־לַ֖יִשׁ אֲשֶׁ֥ר מִגַּלִּֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

והוא כלבי. פירש הרב מהר"י די שיגוביא ז"ל דיש להעיר אמאי דוד הע"ה לא בדיק בשמיה נבל. ולז"א והוא כלבי שבא מכלב וכשם דכלב השם שלו אינו נאה ומעשיו טובים מאד. ואם כן גם זה אין להשגיח בשמו. ומעשיו טובים כפי עושרו: ואמרתם כה לחי. פירשו בזהר הקדוש דמילין לצד עילאה ימלל ליחד כה שהיא השכינה לחי יסוד וכו'. והא תניא דמסייע לרש"י ז"ל בגיטין דף ס"ב דפירש דרב כהנא אמר לגוי שלמא למר ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו. והתוספות כתבו על זה צ"ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות. והרב באר שבע ז"ל בתשובה סימן נ"ט סייעיה לרש"י מנדרים דף ס"ב דשרי לומר עבדא דנורא ופ"ק דע"ז אמר נאמן עלי הדיין ע"ש. ואשכחן מרגניתא דברי הזה"ק בח"א דף קע"א וח"ב דף כ"ג דקאמר כדברי רש"י ז"ל: רבו עבדים המתפרצים וכו'. פירש בספר פרח לבנון דכונת אומרו המתפרצים היינו שאומרים שהם באים מפרץ וראויים למלכות: חומה היו עלינו וכו'. כלומר ומדינא חייב לשלם דמטי הנאה בממונו דאי אפשר בלאו הכי חייב לשלם כמו שהוכיח הרב מחנה אפרים ז"ל ה' נזקי ממון סימן ב'. עש"ב: והוא בן בליעל מדבר אליו. אפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דאביגיל קראתו בליעל גימטריא בלעם שהיה גלגול בלעם עכ"ד וידוע מ"ש רבינו האר"י זצ"ל שבגלגול ראשון נקרא אב והשני נקרא בן וז"ש הנער והוא בן בליעל פירוש בן גלגול שני בלעם גימטריא בליעל וא"ש בן בליעל כלומר גלגול בלעם: אך לשקר שמרתי וכו'. פירוש אני לא שאלתי ממנו מתנת חנם כי מן הדין חייב לשלם דהעושה טובה לחבירו או פעולה חייב לשלם שכרו כמ"ש מור"ם בהגהה בח"מ סימן רס"ד והיינו טעמא שקבל דוד הע"ה מה שהביאה אביגיל הגם דאין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט ואם הבעל מוחה אין מקבלים כלל. אמנם הכא היה חייב נבל לשלם ועמ"ש בספר חסידים סימן שט"ו: כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו. פירוש לא תסבור דאין ראיה מהשם על דרך כלב כמש"ל לא כי כשמו כן הוא נבל ונבלה עמו. א"נ דזמנין אף מי שהוא כילי איזה פעם יהיה לו איזה נדיבות. והוא לא כן אלא נבלה עמו תדיר ואמרה נבלה עמו שפרה ורבה כנקבה והוא מוסיף תמיד בכליות: אשר מנעך ה' מבא בדמים. אביגיל הצדקת תלתה הדבר בה' כי הכל ממנו מרוב חסדיו אך דוד הע"ה אמר אשר כילתני מבא בדמים נתן לה את השבח דמגלגלין זכות על ידי זכאי. ורז"ל אמרו פ"ק דמגילה דם נבל ודם נדה. והקשה הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בתשובה סימן קכ"ו נשאל אמאי רז"ל לא דרשו דמו ודם זרעיותיו כמ"ש קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו וע"ש מה שתירץ. ועטרת ראשי אבא מארי ז"ל תירץ כי בפסוק קול דמי אחיך א"ש דבתיבת דמי מעורבים דמו ודם זרעיותיו אבל הכא אם איתא היל"ל מבא בדמיו אבל השתא דקאמר מבא בדמים משמע שהם דמים נפרדים וחלוקים ולכן דרשו דם נבל ודם נדה ועיין בקונטריס פני דוד פרשת בראשית: אשר הביא שפחתך לאדוני. פירש רבינו האר"י זצ"ל דאמרה לשון זכר והענין בקצור דבא לבן בנבל ולפי שעבד יעקב ללבן בא ההוא רוחא דיליה דיהב בלאה באביגיל ונשאת לנבל לעבוד אותו ולזה אמרה הביא שפחתך לרמוז ששרשה זכר זהת"ד בקצור: שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן וכו'. אפשר דכיונה לומר דהגם דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דרשינן טעמא דקרא שתהא אימתו עליו ועתה לא שייך דעדין שאול קיים ומוכרח לדרוש טעמא דקרא דהוא בא מרות המואביה ומוכח דידרוש טעמא דקרא על דבר אשר לא קדמו ואין דרכה של אשה לקדם ובזה הותר לבא בקהל דדרשינן טעמא דקרא וז"ש ועתה שעדיין לא נתפרסמה מלכותך שא נא מחול עתה פשע אמתך דדרשינן טעמא דקרא שתהא אימתו עליך ולא תימא דאין לדרוש טעמא דקרא. כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן אין בית אלא אשה ומוכרח לדרוש טעמא דקרא כמדובר ועל זה השיב לה דוד המלך וברוך טעמ"ך רמז על טעמא דקרא ועיין בקונטריס ראש דוד דף ע"ט באורך. ועוד פרפרת בשם הגדולים ח"ב ריש דף פ"ט בס"ד: והיתה נפש אדוני צרורה וכו'. עיין ענין נחמד למר זקנינו הרב חסד לאברהם ז"ל הבאתיו אני עני בקונטריס ראש דוד דף ס"ו ע"ג בס"ד: ולא תהיה זאת לך לפוקה. אמרו רז"ל דא"ל השמעי לי והשיבתו ולא תהיה זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע. ודייק לישנא מעשה דבת שבע כלומר דבת שבע היא מותרת דגט כריתות היה לה ולא שמש אוריה בה אבל המעשה וסדר לקיחתה לא היה בסדר נכון:וזכרת את אמתך. רמז לה שישאנה כמשז"ל כי דוד היה אדה"ר והיתה ביד הנחש נבל כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל: ויאמר דוד לאביגל. פירש רבינו האר"י זצ"ל שנמשכת מיעקב אע"ה שעשה הגל עם לבן וזהו אבי גל: ראי שמעתי בקולך ואשא פניך. אפשר דרך הלצה שרמז לה ראי שמעתי בקולך שאמרת וזכרת את אמתך ואש"א פניך לשון נשואין ובחכמה יסד אר"ש דמשתמע לתרי אנפי אשה ואשא פניך כמשז"ל ויתן לך דהוי"ו מולדת תיבה כיוצא בה: כמשתה המלך. שלא חיסר כלום וכאלו לא נתנה כלום אביגיל ולהגיד כליותו שהגם שהי"ל משתה גדול כמשתה המלך לא הי"ל לב לתת שום דבר. ולב נבל טוב עליו ולא היה מצטער במה שאוכלים על שלחנו מפני שהיה שכור מאד ולא היה מרגיש: וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן. קשה דהול"ל ויהי לאבן אך הכונה כי כל החוטא בפיו בסוף מתגלגל בדומם ובלעם בפיו חטא ונתגלגל תחילה באבן דומם ונבל הוא בלעם וביאר הטעם שמת לבו בקרבו ולא דיבר סרה נגד דוד כי זכרה נפשו מה שתחלה נתגלגל והיה לאבן בעבור זה. רבינו האר"י זצ"ל בספר לקוטי תורה הנדפס. ויש לצרף לזה דמה שלא דיבר אחת היתה שהוא היה לאבן. ועוד דמזליה חזי הנה מיתת"ו ויהי כעשרת ימים וכו': ותקם ותשתחו אפים ארצה וכו'. אפשר ותקם קימה היתה לה שיצאת מיד הנחש איכו השתא מעלנ"א אית לה עמדה ונשאת למלך כי לו אד"ם הוא. ותשתחו אפים ארצה השתחואה לפני ה' אשר גמלה כרחמיו. ותאמר הנה אמתך לשפחה וכו' כאלו מדברת עם דוד עצמו: ותהיין גם שתיהן לו לנשים. כי גם אחינועם היא נפלאת בשכל ויראת ה' כאביגיל ותיבת גם רומז למיכל החביבה עליו ושתים זו אחריה רעותיה. כלי יקר: ושאול נתן את מיכל בתו וכו'. דסבר דקדושי דוד היו טעות כמו שאמרו רז"ל ופלטי שמר עצמו וחש שהיא אשת איש ולא נגע בה כמו שאמרו רז"ל ותימה על איזה מהמפרשים שעלה על לבו לומר נגד רז"ל שלא נתנה לפלטי אלא לשומרה והרב כלי יקר האריך בזה ובתוך דבריו כתב דהחזירה דוד דרוח ה' דיבר בו דפלטי לא נגע בה. ובזה יש להשיב דאין אדם נאמן על ידי עצמו ואשתמיטיתיה תשובת הרשב"א סימן יוד שכתב דע"פ נביאים ידע דפלטי לא קרב אליה ואין כאן מקום להאריך בזה וכבר אני עני כתבתי במקומות אחרים בס"ד. ואגב רהטאי ראיתי לרד"ק שכתב דדוד נתן גט למיכל ומסר מודעא והאריך בזה. וזה ימים שראיתי בגלגולי נשמות שקבל הרמ"ע ז"ל ממהר"י סרוק ז"ל בתחילת מערכת האלף שכתב כן ואני בעניי כתבתי בקונטריס דבש לפי מערכת דל"ת דמהש"ס והמדרש מוכח שלא היה גט. ועתה נראה דמהר"י סרוק ז"ל סמך על רד"ק ז"ל. ואם הוא כן תימה על הרמ"ע ומהר"י סרוק ז"ל דשבק דברי רז"ל בש"ס ובמדרשים. ועמ"ש הרב כלי יקר ז"ל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך